|
|
|
נושאים:
פרסומים:
פעילות:
מהתקשורת:
|
האמירה הזו, שנשמעת מובנת מאליה, צופנת בחובה טרגדיה מתמשכת. אם 100% מהאנשים, ינהגו בבטיחות של 100%, 100% מהזמן - אז ורק אז ניפטר מתאונות הדרכים. אבל מכאן ברור שלעולם לא ניפטר מהנתון המזעזע של 500 הרוגים ו-30,000 פצועים כל שנה - אולי רק נקטין קצת את הטרגדיה. הטלת האשמה בבני האדם היא טבעית, אבל היא מתעלמת מהעובדה שכולנו בני-אדם ובני אדם שוגים. אני טוען שהאשמה האמיתית בתאונות הדרכים היא המכונית - אותה המצאה טכנולוגית שניחנה בכל כך מעט סלחנות לטעויות האנושיות שלנו. כל מי שנתקל ברהיט בביתו צריך להבין שהמחשבה על כך שניתן לחנך את ציבור הנהגים להמנע מתאונות היא מגוחכת. אם גם בביתנו, כשאנו רגועים, נעים במהירות נמוכה ומצוידים בכל המידע החושי לגבי מיקומן של גפינו אנחנו נתקלים בשולחן, מה התוחלת לשביתת נשק במקום שבו רק שברירי שניה וכמה עשרות ס"מ מפרידים בין השגרה הבטוחה לבין גיהנום עלי אדמות. במה שונה תאונת דרכים מתאונת עבודה? בתאונת עבודה ההנחה היא שבעל המפעל צריך לדאוג לכך שעובדיו לא יכנסו ל"פינות" שידרשו מהם שגרה של זהירות. ברור שפועל העובד במכבש כבד לא יכול להזהר 100% מהזמן - ולכן יש מנגנונים שיגנו עליו. האחריות להגנה על העובדים היא בראש ובראשונה על המעביד. זה לא תמיד היה כך. לפני עליית התנועה להגנה על זכויות העובדים והתנועה הסוציאליסטית בארצות הברית, היתה האחריות לתאונות עבודה מוטלת אך ורק על העובדים - שמתו במספרים עצומים במפעלים הקטלניים של המהפכה התעשייתית. אחת התאונות האלה- שרפה בבית חרושת לטקסטיל בארה"ב שהרגה עשרות פועלות - היתה הארוע שהחל את ארועי האחד במאי, שלפני עידן ברית המועצות ציין את ההתקדמות במעמד העובדים (למשל בהכרה שלמעביד יש אחריות על תאונות עבודה). הקשר לנושא תאונות הדרכים הוא רחב יותר- בשני המקרים יש אינטרס של התאגידים הגדולים לעוות את התמונה. התאגידים ובעלי הממון היו בעלי המפעלים במאה ה-19, והתאגידים מהווים גם את תעשיית הרכב, הדלק וסלילת הכבישים. יש לתעשייה זו אינטרס ברור להמעיט בחלקה של הטכנולוגיה המסוכנת שלה, ולהעביר את האשמה על "הנהגים" (בני האדם) או על נהיגה לא אחראית. אמנם, הרצון לנהוג מהר קיים אצלנו. מיעוט לא קטן נהנה מהאדרנלין שהגוף מפריש עקב תחושת הסכנה. אבל המיעוט הזה גם מקבל חיזוק חיובי מ"תאוות המהירות" שתעשיית הפרסום של חברות המכוניות מוכרת לנו. אפילו פנסי המכוניות מעוצבים כך שהם יזכירו את עיניה של חיית טרף- והן באמת טורפות - בני אדם. תעשיית המכוניות עושה כל שביכולתה להעלות את המהירות המרבית וזאת למרות שמספר ההרוגים, הפצועים וההתנגשויות גדל בחזקה הרביעית ביחס למהירות הנסיעה. קל לדבר על אחריות, אבל הקטנת מהירות הנסיעה המרבית ל-90 קמ"ש היתה יכולה לחסוך עשרות או מאות הרוגים, בלי להגדיל בהרבה את זמני הנסיעה (שמושפעים בצורה גדולה בהרבה מכמות הפקקים). אבל מי שיידבר על הקטנת המהירות (למשל על ידי שינוי טכנולוגי במכוניות) יתפס כעוף מוזר. הרי מי שאשם בתאונות הם הנהגים, לא? אנחנו כל הזמן מוקפים במסר הזה ובמסרים אחרים של התאגידים. מספרים לנו: שצריך לנהוג בזהירות, שחגורות בטיחות יצילו את חיינו, שפולסוואגן היא מכונית בטוחה או שפלאפון נלחמת בתאונות הדרכים. זו רק חצי אמת ולפעמים חצי אמת גרועה משקר. לא מזכירים לנו שנהיגה זהירה לא יכולה לפתור את כל הבעיה, אלא רק להקל עליה. חגורות בטיחות יצילו את חיינו? ספרו את זה למעורבים בתאונה חזיתית ולמשותקים לכל חייהם. פלסוואגן היא אולי בטוחה מאוד אבל רק בצורה יחסית - היא לא בטחה למי שהיא פוגעת בו, ומעצם היותה מכונית היא מסוכנת ליושבים בה ולסובבים אותה. נסיעה ברכבת או אפילו במטוס בטוחים בהרבה (באלפי אחוזים) מכל נסיעה ב"פלסוואגן" בטוחה. כמה נהגים היו מעורבים בתאונות בגלל שדיברו בפלאפון (אפילו עם דיבורית, הנהיגה הופכת לבלתי בטוחה בהרבה). כשאומרים "מכונית" הרבה פעמים ידברו איתנו על החופש, המהירות, הכיף. לא יזכירו את האסטמה, ההרוגים, הדם, הפקקים, הביטוח היקר או את שלל הבעיות שהמכונית מייצרת. קריאות לזהירות בכבישים, המשולבות בהנחה שהנהגים הם האשמים ובמאמצי השיווק של תאגידי הרכב, הביאו אותנו לאן שהגענו - תאונות הדרכים נתפסות כמכת טבע שלא ניתן להדבירה. ובכן ניתן גם ניתן- זה כרוך בהתנערות מתרבות המכונית ובהבנה שיש להפרד מכלי משחית זה או לפחות לצמצם בצורה משמעותית מאוד את השימוש בו. הצעד הזה נכון לא רק מבחינת תאונות הדרכים - הוא נכון גם בגלל הרבה סיבות אחרות השפעות על איכות הסביבה- זיהום מים בדלקים ושמנים, זיהום אוויר (המכונית היא אחד המזהמים הגרועים ביותר ורק בתל אביב מדובר במותם של 293 אנשים בשנה כתוצאה מזיהום אוויר הנפלט ממכוניות), כיסוי פני הקרקע בכבישים ומניעת חלחול, הכחדת מינים בגלל ביתור שטחי מחיה ודריסה, יצירת אפקט חממה ועוד. גם מבחינה חברתית המכונית יוצרת בעיות עצומות - פרבור, מניעת תחבורה ואפשרויות עבודה וחינוך מאנשים שלא משיגים רכב, הגדלת הניכור, "זעם כבישים" ואלימות, דעיכת מרכזי הערים, הפיכת הרחוב למקום מסוכן על ידי הפקעתו מרשות בני האדם ועוד. לבסוף - אפילו מבחינה תחבורה המכונית היא פגע רע. המהירות הממוצעת של נסיעה בעיר במכונית קטנה מזו של אופניים (וזאת גם אם לא נחשיב את הזמן על חניה). אם היום יש לנו בעיות תחבורה עם 1.7 מכוניות בישראל, איך תראה המדינה בשנת 2020 כשיהיו בה 4-5 מיליון מכוניות? אמצעי התחבורה המהיר ביותר לפרט הופך לאיטי ביותר כשכולם משתמשים בו. מה במקום מכונית? תחבורה על בסיס רכבת. הרכבת לא יכולה להגיע לכל מקום ולכן יש להשלים אותה בתחבורה ציבורית של אוטובוסים ומוניות. השלמה נוספת היא על ידי אופניים שבצרוף שבילי אופניים, שדרות מוצלות, ומקלחות במקום העבודה, יכולות להוות אמצעי תחבורה מצוין (לדוגמא, 30% מההולנדים משתמשים בהם כדי להגיע לעבודה). מכוניות ישמשו את רכבי החרום והצלה, או מוניות למקרים דחופים- וניתן להגיע לכך על ידי מיסוי שיגדל בצורה דיפרנציאלית לשימוש ברכב וכן במס על החזקתו- תוך הבטחת אלטרנטיבה תחבורתית לרכב ותכנון נכון של הבניה והרחובות. האמת היא שהמכונית היא טכנולוגיה לא כל כך טובה כמו שנדמה לנו. נדמה לנו גם שלא ניתן לחיות בלעדיה. אבל המכוניות לא היו כאן תמיד, אלא רק במאה השנים האחרונות, מאות דורות הסתדרה האנושות לא רע בלעדיהן. רוב האנושות חיה בכלל בלעדיהן - פחות מ8 אחוזים מהאוכלוסייה העולמית הבוגרת הן בעלי רכב. אפילו בישראל - לפחות מ-40% מהאוכלוסיה יש רכב. ויש כאלה שלעולם לא יהיה להם רכב- ילדים וקשישים למשל. אבל הרכבים שיש כאן והנהגים בהן גרמו למותם של אנשים במספר גדול מחללי כל המלחמות שלנו גם יחד. קידמה אינה אימוץ עיוור של כל טכנולוגיה שנופלת לידנו, אלא היכולת שלנו לבחור בין טכנולוגיה שמתאימה לצרכינו לבין שאינה כזו. הגיע הזמן שנפרד מההמצאה שהשתלטה על החיים שלנו, תוך גביית מחיר גבוהה כל כך בתמורה לשרות עלוב כל כך. הגיע הזמן שנגיד בהקשר שלה מה שכל כך טבעי להגיד למלחמות - שלום.
שלום למכוניות! |
