מקדונלדס רקע: נא להכיר- המזון המהיר ניצול עובדים משפט הדיבה תביעות נגד מקדונלדס עזרים: מבצע לכל הקונים פליירים מה רע במקדונלדס שטיפת מוח מקדונלדס וילדים פעילות 16 באוקטובר- יום הפעילות הבינלאומי מול מקדונלדס יום פעילות 2005 יום פעילות 2004 אוכל במקום פצצות מאבק אחד אנונימוס תאטרון מקום קישורים McSpotlight The Meatrix נושאים קרובים שלטון תאגידים תרבות הצריכה

זמן להכיר את המזון המהיר בצלחת שלך הארלד טריביון - אלן גודמן והבוסטון גלוב, יום ב 12.2.2001 בכל יום נתון, על פי ספרו של אריק שולסר (Eric Schlossr), "אומת המזון המהיר" (Fast Food Nation), רבע מהאמריקאים המבוגרים אוכלים במסעדות מזון מהיר. בכל שבוע, האמריקאי הממוצע בולע 3 המבורגרים ו4- מנות צי'פס. בכל חודש 90 אחוזים מהילדים בארה"ב בגילאים 3 עד 9 אוכלים במקדונלדס. למרות העובדה שהאמריקאים מוצאים 110 מיליארד דולר בשנה על מזון מהיר - יותר מאשר על השכלה גבוהה או על מכוניות חדשות - למעט אנשים יש איזשהו מושג מאיפה המזון בא, איך הוא הגיע לצלחת או מה יש בו. "כל החוויה של קניית מזון מהיר הפכה לרוטינה קבועה כל כך", כותב שלוסר, " כל כך בלתי-יוצאת דופן, וארצית עד שהיא כעת נלקחת כמובנת מאליה, כמו צחצוח שיניים או עצירה ברמזור אדום. זה הפך למנהג חברתי אמריקאי ממש כמו עוגת פאי קטנה, רבועה, מוקפאת ומחוממת מחדש". המשימה של שלוסר היא לחשוף את הקומפלקס של תעשיית המזון. הוא מראה כיצד למטבח המהיר האמרקאי יש "השפעה עצומה לא רק על הרגלי האכילה אלא גם על הכלכלה, התרבות והערכים שלנו". התעשייה יצרה כוח עבודה זול שניתן להיפטר ממנו בכל עת ורשת של , חוות-מפעלים ענקיות. זאת ועוד, שלוסר מראה בצורה מדוקדקת כיצד "הרווחים של רשתות המזון המהיר נתאפשרו על ידי הפסדים שנכפו על שאר החברה." בינהם הגידול במספר האמרקאיים הסובלים מהשמנת יתר (obese) ועידוד תנאי סביבה מתאימים להדבקות במחלות. מה שמעניין במיוחד הוא לא תאוות הבצע אלא הרדיפה אחר האחידות. הצורך בחיזוי מראש מוחלט, לדוגמא, הופך את תפוחי-האדמה לצ'יפסים מטוגנים. תפוחי- האדמה מאידהו נורים דרך רובה סכינים ומצוננים על ידי גז אמוניה. מהצ'יפסים בטירונות מוציאים את הסוכר ה"עודף" באביב וכמות גדולה יותר של סוכר מוחזרת חזרה בסתיו. כל זאת כדי שהמראה והטעם שלהם יהיו זהים בכל השנה בכל חניון דרכים. אם עונות השנה מבוטלות באומת המזון המהיר, כך גם התבלון. הטעמים והניחוחות מעובדים החוצה ואז מוחדרים בחזרה פנימה באמצעות "תעשיית הטעם" שקודם לכן מעולם לא ידעתי על עצם קיומה. זוהי תעשיית הטעם לדוגמא, שמכינה את "ניחוח העשן הטבעי" בפשטידות עוף-צלוי על ידי פיזור נסורת שתוספת את הכימקלים של הארומה וסגירתה בבקבוקים. ומה בקשר לבשר? התאור של החיים והמוות בפלנטות שבהן בני-בקר הופכים להמבורגר נראה כמו סיפור המשך לספרו של אפטון סינקלר (Upton Sinclair) "הג'ונגל". ולכל מי שקיבל פרנויה בקשר למחלת ה'פרה המשוגעת' ומחלת הפה-והטלפיים צריך להיות מודאג באותה מידה משיטות וותיקות של חיסול חיידקי שומן ומעקה (סטרס) בלתי וותיקה של חידקיי האי- קולי. מאז זרחו הקשתות המוזהבות מעל המסעדות, הזעקה נגד מזון מהיר באה בעיקר מצד אליטיסטים וסנובים של אוכל. אבל משהו בסיסי יותר נמצא בפעולה. המטבח האמריקאי המרכזי כבר איננו לב הבית אלא מפעל. מתוך המנעות מהעלאת מפלס רגשות האשמה של הורים תשושים המתקבצים לחדר האוכל ה"משותף", אנו בקושי שמים לב כמה התרחקנו אנו וילדנו מדבר בסיסי כמו אוכל. השעה 6 אחר הצהריים. האם אתה יודע היכן בילה הצ'יקן- נגט שלך? ככל הנראה הוא הוסר מהחזה המפותח-יתר-על-המידה של זן חדש של תרנגולת. הוא נוצר מחדש, ייוצב, נאפה, הוקפא, חומם מחדש, הוספו לו תוספי טעם של בקר, והוא הוגש בצלחת שיש בה כמות כפולה של שומן לגרם מאשר בהמבורגר. השולחן האמריקאי צריך להפוך למקום בריא יותר עבור עובדים וצרכנים. אבל לכל הפחות, אנשים צריכים לדעת את מקומם בשרשרת המזון של רשתות המזון. זה איפהשהו נמוך יותר מהסרטנים.