|
|
|
כלכלה פוליטית על מדע הכלכלה:
היסטוריה:
ניתוחים של הכלכלה:
צריכה:
צמיחה:
נושאים נוספים:
חלופות:
דוגמאות וכיוונים:
נושאים קרובים:
|
צורה חדשה של חברה מתפתחת והולכת בקרב עמי התרבות, בדין שתהיה יורשת את מקומה של צורת החברה הישנה: תהיה זו חברה של שווים, שלא יהיו אנוסים למכור את ידיהם ואת מוחם למעבידים המזדמנים להם, אלא יהיו מסוגלים להשתמש בידיעותיהם ובכשרונותיהם לצורכי ייצור בתוך אורגניזם שמעצם טיבו ובניינו יהיה משלב את מאמצי הכל כדי להעניק לכול את שיעור הרווחה הגדול שבגדר האפשר, אגב הנחת מרחב מלא וחופשי ליוזמתו של כל פרט ופרט. חברה זו תהיה מורכבת מריבוי התאגדויות, מאוחדות אלו עם אלו, לכל המטרות המצריכות איגוד של פדרציה: פדרציות מקצועיות לכל סוגי הייצור – חקלאי, תעשייתי, אינטלקטואלי, אמנותי; איגודים של צריכה כדרוש למטרות מגורים, מפעלי גז, אספקת מזונות, סידורי תברואה וכיו"ב; פדרציות של איגודים בינם לבין עצמם ופדרציות של איגודים לארגוני מקצוע; ואחרון אחרון, קבוצות נרחבות יותר לארץ אחת או כאלה המשתרעות על פני כמה ארצות, קבוצות אנשים המשתפים פעולה לסיפוק צרכים כלכליים, רוחניים, אמנותיים ומוסריים, שטריטוריה נתונה אינה גבולם. כל אלה יהיו מתאגדים במישרין, באמצעות הסכמים חופשים בינם לבין עצמם, ממש כשם שבימינו משתפות פעולה חברות של מסילות ברזל או של דואר, אף שאלה יהיו מתאגדים מטעמים אנוכיים, ואילו אלה משתייכים למדינות שונות ולעיתים אף עוינות זו את זו; כשם שמתאגדים מטאורולוגים, מועדוני אלפיניסטים, תחנות לסירות הצלה בבריטניה, רוכבי אופניים, מורים וכו', אם לשיתוף פעולה למינהו, אם למטרות אינטלקטואליות ואם לשם הנאה סתם. תהיה חירות גמורה לפיתוח צורות חדשות בתחומי הייצור, המצאה וארגון; יינתן עידוד ליוזמת יחידים, ותיבלם כל נטייה לאוניפורמיזם וריכוז. יתר על כן, החברה הזאת לא תהיה מגובשת בצורות קבע מסוימות, אלא תהיה תמיד פושטת צורה ולובשת צורה, משום שתהיה בבחינת אורגניזם חי, מתפתח; לא יהיה מורגש בה צורך בממשלה, משום שבמקומה יבוא עיקרון ההסכם החופשי והפדרציה, בכל אותן הפונקציות שבימינו רואות אותן הממשלות כתחומים שלהן, ומשום שעם צמצום מקורות הסכסוכים יהיו כל הסיכסוכים האפשריים כפופים לעיקרון הבוררות. איש מאתנו לא יזלזל בחשיבותה או בעומקה של התמורה שביקשנו לחולל. ידוע ידענו כי הדעות המקובלות בדבר ההכרח של קניין פרטי בתחומי קרקעות, בתי חרושת, מכרות, בתי מגורים וכו' כדרך להבטחתה של קידמה תעשייתית, ובדבר שיטת השכר כדרך לכפיית העבודה על בני אדם – ידוע ידענו כי דעות אלו לא יעברו חיש מן העולם כדי לפנות את מקומן לתפיסות נשגבות מהן בדבר בעלות חברתית וייצור משותף. ידענו כי עד שישתנו האידאות הרווחות בענייני הקניין הפרטי, יהיה צורך במעשי תעמולה ידעה ובשרשרת ארוכה של מאבקים, של מרידות אינדיבידואליות וקולקטיביות נגד צורות הבעלות הקיימות, של הקרבה עצמית של יחידים ושל ניסיונות שונים של בנייה ומהפכות חלקיות. וכמו כן ידענו שהאנושות התרבותית לא תסתלק, ולא תוכל להסתלק, בבת אחת מן הרעיונות המקובלים בנוגע להכרח של שלטון – הרעיונות שכולנו התחנכנו עליהם. שנים רבות של תעמולה, שרשרת ארוכה של מעשי מרידה נגד השלטון וכן רוויזיה גמורה של הלקח שאנו לומדים היום מדברי הימים – כל אלה יהיו דרושים עד שיוכלו בני אדם לתפוס כי שגה שגו ביחסם לשליטיהם ולחוקיהם את הדברים שנבעו, לאמיתו של דבר, מרגשותיהם ומהרגליהם החברתיים שלהם עצמם. כל זאת ידענו אבל גם ידענו כי בהטיפנו לשינויים בשני הכיוונים האלה נהיה פועלים עם זרם הקדמה האנושית. כשהכרתי מקרוב את אוכלוסי העמלים ואת אוהדיהם מקרב בני המעמדות המשכילים יותר, עמדתי עד מהרה על דבר היותם מחשיבים את חירותם האישית אף יותר משהם מחשיבים את רווחתם האישית. לפני חמישים שנה היו הפועלים מוכנים ומזומנים למכור את חירותם האישית לכל מני שליטים, ואף לקיסר, תמורת הבטחה של רווחה חומרית; שוב אין הדברים כך היום. בין פועלי הארצות הרומאניות ראיתי במות האמונה העיוורת בשליטים נבחרים, גם אם היו מבין בכירי מנהיגיה של תנועת הפועלים. "תחילה חייבים אנו לדעת מה חפצנו, ואז נשכיל לעשות זאת בעצמנו" – זה היה הרעיון שמצאתיו רווח בקרבם הרבה יותר מכפי שמקובל לחשוב. "שחרור העמלים, מן הראוי שיהיה פועלם של העמלים עצמם" – משפט זה, שנטבע בנוסח התקנון של האינטרנציונאל, התקבל על דעת הכול והכה שורשים בלבם. ניסיונה המר של הקומונה הפריזאית לא בא אלא לאשר זאת. כאשר פרצה ההתקוממות, מוכנים היו רבים מבני מעמדות הביניים עצמם לעשות לטובת חידוש החיים מבחינה סוציאלית, ולפחות להסכים לעשייתם של אחרים. אליזיי רקלו אמר לי פעם: "כאשר יצאנו, אחי ואני, לרחובות מחדרנו הקטן, נשאלנו מכל הצדדים מפי אנשים ממעמדות העשירים: אמרו לנו, מה עלינו לעשות – אנו מוכנים לנסות חיים חדשים. אבל אנחנו לא היינו מוכנים להציע דבר". מעולם לא הייתה עוד ממשלה שייצגה ייצוג הוגן כל-כך את מפלגות הקדמה, כפי שעשתה זאת המועצה של הקומונה שנבחרה ב-25 במרס 1871. כל גוני דעת הקהל המהפכנית – בלאנקיסטים, יעקובינים, אינטרנאציונאליסטים – היו מיוצגים בה לפי פרופורציה אמיתית, אבל הפועלים עצמם, להם לא היו רעיונות ברורים על אודות תיקונים סוציאליים, ומאחר שנציגיהם לא קיבלו השראה כזאת משולחיהם, לא עשתה ממשלת הקומונה ולא כלום באותו כיוון. היא הייתה משותקת בשל עצם העובדה שהייתה מבודדת מן ההמונים ומסוגרת בבית העירייה. משום כך צריך היה, למען עצם הצלחתו של הסוציאליזם, להטיף לרעיונות של אין-ממשלה, של אי-תלות, של יוזמה חופשית של היחיד – בדיבור אחד, לרעיון האנרכיזם – בד בבד עם ההטפה לרעיונות הקניין והייצור המולאמים. בוודאי, חזינו מראש, שאם תונח ליחיד חירות גמורה להבעת רעיונותיו ולפעולה, נצטרך לעמוד במידה מסוימת של הגזמות יוצאות דופן לעקרונות שלנו. ראיתי זאת בתנועה הניהיליסטית ברוסיה. אבל באמת האמנו – והניסיון הוכיח שצדקנו באמונתנו זו – כי החיים הסוציאליים – עצמם, בהישענותם על ביקורת גלויה ונטולת פניות של דעות ושל מעשים, יהיו הדרך הטובה ביותר לליבונן של דעות ולטיהורן מהגזמות בלתי נמנעות. למעשה, פעלנו על פי הכלל הנושן, ולפיו חירות עודנה תמיד התרופה הטובה ביותר לחולשותיה החולפות של החירות. יש בו במין האנושי גרעין של הרגלים סוציאליים – מורשת העבר שעדיין לא זכתה להערכה כראוי לה – גרעין שאינו נשען על כפייה, והוא עדיף על פני הכפייה. גרעין זה בסיס הוא לכל התקדמות של המין האנושי, וכל זמן שאין המין האנושי מתחיל להתנוון ניוון גופני וחומרי, אין שום שיעור של ביקורת עשוי להרסו, אף לא התקוממויות ארעיות נגדו. דעות אלו התחזקו בי הלוך והתחזק ככל שהתרבה ניסיוני בבני אדם ובדרכיהם... קרופוטקין – זיכרונותיו של מהפכן –1896. |