|
|
|
כלכלה פוליטית על מדע הכלכלה:
היסטוריה:
ניתוחים של הכלכלה:
צריכה:
צמיחה:
נושאים נוספים:
חלופות:
דוגמאות וכיוונים:
נושאים קרובים:
|
מדוע ברוב המוצרים עלות הייצור יורדת ככל שהתפוקה גדלה הליבה ראינו כבר שהחלק של הביקוש בניתוח הכלכלי הרגיל אינו מבוסס: כלכלנים אינה יכולים לשרטט עקומת ביקוש חלקה ומשופעת כלפי מטה מתוך התאוריה שלהם על התנהגות פרטים. אבל מצד ההיצע, וודאי שהגיוני הדבר שכדי לעודד היצע גדול יותר של סחורה, חייבים להציע מחיר גבוה יותר? יש למעשה, הצעה חלופית, שהחזיקה מעמד בכלכלה במאה הראשונה שלה. זה היה הטיעון של האסכולה הקלאסית בכלכלה שהמחירים נקבעו על פי עלויות הייצור. כשההצעה הזאת מוכנסת לאותה צורה סטטית שבה הכלכלנים נוהגים לתאר את שוק הסחורות, היא מתורגמת לעקומת היצע מאוזנת, (או אפילו יורדת), כך שמחיר השוק לא משתנה כשעולה הכמות שמיוצרת (ולמעשה הוא יכול לרדת). פרק זה מראה, שלמרות שהעמדה המודרנית הינה מושכת יותר באופן שטחי ומתוחכמת יותר לכאורה, יש לה בעיות לה לוגיות שמשמען היא שהעמדה הקלאסית היא תאור מדויק יותר של המציאות. הליבהאחד ההיבטים המוזרים של החברה המערבית המודרנית היא שלרוב האוכלוסיה אין ניסיון ישיר באופן שבו מיוצרים המוצרים שהיא צורכת. רק מיעוט קטן ההולך וקטן מעורב ישירות בייצור, ורק למיעוט מתוך המיעוט הזה יש ידע כיצד מתוכננים ומנוהלים מפעלים. בניגוד לצריכה, התנאים שבהם מיוצרות סחורות הינם מסתוריים לרוב האנשים, ונראה כאילו האנליזה הכלכלית של הייצור שופכת אור על מסתורין זה. התאוריה הכלכלית טוענת שהפריון (productivity) יורד ככל שהתפוקה עולה, כך שרמות גבוהות יותר של תפוקה מובילות למחירים גבוהים יותר. לכן 'עקומת ההיצע' משתפעת כלפי מעלה: יש להציע מחיר גבוה יותר כדי לעודד פירמות לייצר יותר תוצרת. למרות שהדבר נשמע סביר באופן אינטואיטיבי, כשהתאוריה הזאת הובאה בפני אנשים היודעים כיצד מתוכננים ומנוהלים מפעלים, הם דחו אותה כ "תוצר של הדימיון המעקצץ של תאורטיקני- כורסה בלתי מיודעים ובלתי מנוסים" (Lee1998 מצטט את Tucker). כיצד יתכן שדבר שנראה הגיוני כל כך לבלתי-מנוסים יהיה כה אבסורדי בעיני אלו שהם 'בעלי הידע'? התשובה מונחת בהנחות שכלכלנים מניחים לגבי הייצור. למרות שאלו נראות מבוססות לאלו שאינם שותפי-סוד, 2 הנחות יסוד חשובות סותרות למעשה זו את זו: אם האחת מתקיימת בתעשייה מסויימת, אז כמעט בוודאות שלא מתקיימת ההנחה השניה. התאוריה הכלכלית לא תוספת לגבי 'העולם האמיתי' גם בגלל שמהנדסים מתכננים ללא הרף מפעלים שימנעו את הבעיות ש, על פי אמונת הכלכלנים, מכריחות את עלויות הייצור לעלות. מפעלים בנויים עם יכולת עודף ייצור משמעותית, והם מתוכננים גם לעבוד ביעילות גבוהה החל מתפוקה נמוכה וכלה בתפוקה גבוהה. רק מוצרים (כמו נפט) שלא ניתנים לייצור במפעלים או בחוות, סביר שיהיו בעלי עלויות ייצור שמתנהגות באופן שכלכלנים מתארים. התוצאה היא שעלויות הייצור הן בדרך כלל קבועות או יורדות עבור רוב עצום מהמוצרים המיוצרים, כך ש 'עקומת ההיצע' היא בדרך כלל שטוחה או יורדת כלפי מטה. הדבר לא גורם קשיים ליצרנים, אבל הופך את החיים לבלתי אפשריים עבור כלכלנים, היות ורוב התאוריה הכלכלית תלויה בעקומת היצע משופעת כלפי מעלה. מפת דרכים בפרק זה אני מתאר את הניתוח הכלכלי של הייצור, המסיק שהפריון צונח כשגדלה התפוקה, דבר המוביל להגדלת עלויות הייצור. דבר זה בתורו יוצר צורך לכך שמחירי השוק יעלו אם רוצים שהיצרנים ייצרו יותר סחורות, מה שהכלכלנים מייצגים כ 'עקומת היצע' משופעת כלפי מעלה במחיר. בהמשך אני מפרט את הטיעון של סראפה ששתי הנחות מפתח של הניתוח הזה - שביקוש והיצע הם בלתי תלויים, ושאי אפשר, בטווח הקצר, לשנות את כמותו של לפחות גורם ייצור אחד - דוחקים זה את זה. נבחנות ונדחות מספר תגובות כלכליות אפשריות לטיעון זה. נראה שהטיעון הכלכלי לפיו הרווח ממוקסם על ידי השוואת "העלות השולית" ל"תפוקה השולית" הינו שגוי מרגע שזמן נלקח בחשבון. התאור של הניתוח הכלכלי של הייצור המופיע בהמשך בוודאי ישכנע אתכם שהתאוריה הגיונית, אבל בהמשך לחלק הקודם בפרק 2, כמעט בוודאות שהוא ישעמם אותכם לעלפון. באופן בלתי נמנע הוא משתמש גם בז'רגון מקצועי והוא פחות נגיש מפרק 2 היות ולמעט יותר מביננו יש ניסיון בייצור באותו עומק שיש לנו בצריכה. אם כך, לכו לקומקום הקפה, מזגו לעצמכם ספל חזק, וקראו הלאה. לחלק הבא |